<h1>ספר ערוגת הבושם לרבינו אברהם ב"ר עזריאל רבו של האו"ז — חלק שני סימן נ"א</h1>
<h2>דף ו.</h2>
שימור שבתו מורא מקדשו, [לשון הפייט]. פי' שימור שבת גדול מן המקדש, שנ' בו מורא, והעיקר אע"פ שמקדש חמור בעיניו שהזהיר על מוראו שבת גדול ממנו, דתניא [יבמות ו' ע"א] יכול יהא בנין בית המקדש דוחה את השבת עד ת"ל [ויקרא י"ט] את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו וגו' ואצל מלאכת המשכן כתו' [שמות ל"א] אך את שבתותי תשמורו, שפי' אע"פ שהזהרתי אתכם שתהיו זריזים במלאכת המשכן שבתותי תשמורו דכל אכין ורקין מיעוטין, הכי נמי אצל המקדש. ובמנחות [ס"ח ע"ב] אמרינ' דאפי' יו"ט לא ורש"י הביאו בריש לולב וערבה [סוכה מ"א ע"א], והא דאמרי' בפ"ק דמועד קטן [ט' ע"א], הת' נמי מיעבד ליעבד ומיכל לא ניכלו לא אביניין הבית קאמ' אלא על הקרבת קרבנות, ובפר' ידיעות הטומאה [שבועות ט"ו ע"ב] נמי אמרינן דאין ביניין בית המקדש דוחה יום טוב. וראיתי בצפנת פענח דדוק' בניין בשר ודם שיש לו לשמור מצות הקב"ה, אבל הק' הוא צוה ואינו מְצ0וֶה ולהכי אמ' פ' ר' ישמע' דאיבני בחמיסר אי נמי סמוך לשקיעת החמה. ורש"י פי' בפ' בתרא דראש השנה [ל' ע"א] גבי אימ' דאיבני בליליא שאני בית המקדש שכבר בנוי למעלה, ועיין בתחילת יוצר אל שדי אתחנ'. ועל סברת שניהם יש לתמוה מה ביניין שייך כלפי מעלה דאין ביניין אלא בידי אדם אבל מה שהוא בציווי הקב"ה אינו ביניין, ועל סברת צפנת פענח יש לתמוה שאמ' ציוה ואינו מצווה, א"כ איך אמ' משה [דברים ט'] זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב ולמד מהקב"ה שאמ' [שמות ג'] אנכי ה' אלהי אביך עד ואלהי יעקב, אע"פ שנאמ' [בראשית ל"ב] לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, הלא הקב"ה אינו מצווה ומשה מצווה, ועיין בתחילת יוצר אות בריתות שלש עשרה. ובספר יריאים [סימן ת"י] כשם שציוה הקב"ה לתת מורא וכיבוד למקדש כך צוה לתת לשבת שהרי הוקשו שניהם זה לזה דכת' אך את שבתותי תשמורו וגו' מהו מורא שבת שיחשוב אדם בלבו לכבד את השבת ולשמור ולהיות חרד על הדבר ולא משבת אתה ירא אלא ממי שהזהיר לשמור. ע"א ומורא מקדשו בו' ופי' שניהן שוין שנוהגין לעולם דאמ' בפ"ק דיבמות [ו' ע"ב] אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקד' קיים מניין ת"ל את שבתותי תשמורו וגו' מה שמיר' האמורה בשבת לעולם אף מורא וכו'. תנחומ', כך שנה ר' חייא הגדול היקש בית המקדש לשבת כשם ששמירת שבת לעולם כך מורא בית המקדש לעולם אף לאחר חורבן שלא ליכנס להר הבית במקלו במנעלו ובאפונדתו ובאבק רגליו וקל וחומר לבית המקד'. ובפסיק' מדברך נאוה [שה"ש ד'], אפי' עשוי מדבר חייבין על מחיצתו והוא חרב כשם שחייבין והוא בנוי.
<h2>דף פב.</h2>
ד"ו בעבו' יום הכיפורים משום מתיא [ר"ה כ' ע"א] שלא ישכב ב' ימים, שאם ראש השנה ביום ד', יום הכיפורים ביום ו', ואם ראש השנה בו', יום הכיפורים בא'. וריב"א תמה למה לא התירו לקברו על ידי עממים כמ' בשאר יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה ולאו מלתא היא דיום הכיפורים חמור משאר יו"ט. דתנן [מגילה ז' ע"ב] אין בין שבת ליום הכיפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהיכרת, אבל ביו"ט דאיסור לאו לא, כדאמ' בפ' חרש [יבמות קי"ד ע"א], שבת דאיסור סקילה גזור רבנן י"ט דאיסור לאו [לא] גזור רבנ', אע"ג דאמ' בר' האשה (רבא) [בתרא (שם קי"ט ע"א)] ובהערל [שם פ"ב ע"א] מכדי הא דאוריתא והא דאוריתא מה [לי] איסור לאו ומה לי איסור כרת, (ו)הני מילי היכ' דפגע באיסור כמו יבמה לשוק ותערובת חתיכה טמאה של חטאת בטהורות, אבל במילי דשבות כמ' אמירה לגוי באיסור לאו לא החמירו, ה"ר שמח' ז"ל.
<h2>דף קיד.</h2>
ד"ו בעבו' יום הכיפורים משום מתיא [ר"ה כ' ע"א] שלא ישכב ב' ימים, שאם ראש השנה ביום ד', יום הכיפורים ביום ו', ואם ראש השנה בו', יום הכיפורים בא'. וריב"א תמה למה לא התירו לקברו על ידי עממים כמ' בשאר יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה ולאו מלתא היא דיום הכיפורים חמור משאר יו"ט. דתנן [מגילה ז' ע"ב] אין בין שבת ליום הכיפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהיכרת, אבל ביו"ט דאיסור לאו לא, כדאמ' בפ' חרש [יבמות קי"ד ע"א], שבת דאיסור סקילה גזור רבנן י"ט דאיסור לאו [לא] גזור רבנ', אע"ג דאמ' בר' האשה (רבא) [בתרא (שם קי"ט ע"א)] ובהערל [שם פ"ב ע"א] מכדי הא דאוריתא והא דאוריתא מה [לי] איסור לאו ומה לי איסור כרת, (ו)הני מילי היכ' דפגע באיסור כמו יבמה לשוק ותערובת חתיכה טמאה של חטאת בטהורות, אבל במילי דשבות כמ' אמירה לגוי באיסור לאו לא החמירו, ה"ר שמח' ז"ל.
<h2>דף קיט.</h2>
ד"ו בעבו' יום הכיפורים משום מתיא [ר"ה כ' ע"א] שלא ישכב ב' ימים, שאם ראש השנה ביום ד', יום הכיפורים ביום ו', ואם ראש השנה בו', יום הכיפורים בא'. וריב"א תמה למה לא התירו לקברו על ידי עממים כמ' בשאר יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה ולאו מלתא היא דיום הכיפורים חמור משאר יו"ט. דתנן [מגילה ז' ע"ב] אין בין שבת ליום הכיפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהיכרת, אבל ביו"ט דאיסור לאו לא, כדאמ' בפ' חרש [יבמות קי"ד ע"א], שבת דאיסור סקילה גזור רבנן י"ט דאיסור לאו [לא] גזור רבנ', אע"ג דאמ' בר' האשה (רבא) [בתרא (שם קי"ט ע"א)] ובהערל [שם פ"ב ע"א] מכדי הא דאוריתא והא דאוריתא מה [לי] איסור לאו ומה לי איסור כרת, (ו)הני מילי היכ' דפגע באיסור כמו יבמה לשוק ותערובת חתיכה טמאה של חטאת בטהורות, אבל במילי דשבות כמ' אמירה לגוי באיסור לאו לא החמירו, ה"ר שמח' ז"ל.
